רונן

שמי רונן וגדלתי בחיי המקצועיים בעולם ההייטק הישראלי, בעיקר במשרות ניהול בתחום השיווק והמכירות. תמיד עבדתי אל מול השוק הבין לאומי ולא נחשפתי לשוק הישראלי. במהלך החיים האינטנסיביים היומיומיים, לא הכרתי ולא השקעתי בקהילה ובחברה הישראלי, ולא תרמתי רבות לחברה הישראלי מעבר להיותי ישראלי, דור שלישי בארץ, 7 שנים בח”א ואבא ל 4 ילדים שכולם שירתו ועדיים משרתי גם בקבע בצה”ל חלקם ביחידות עילית.

 

ישראל תמיד הייתה מדינתי וביתי “כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי, כאן בניתי את בייתי בשתי ידיי”. תמיד האמנתי ועדיין מאמין שתרומתי האישית הגדולה למדינתנו היא ע”י הגברת היצוא, התרומה לכלכלה עקב כך, ולהיות שגריר (כחלק מעולם העסקים בחו”ל) של מדינת ישראל.

עד שפנתה אלי לירון אחייניתי העובדת ותורמת שנים ב “גשר אל נוער” וביקשה שאבוא למפגש ואדבר בו “על כול נושא שרק אבחר” בפני בני הנוער הנמצאים ונהנים מתרומת העמותה אליהם. “באתי, ונדלקתי” מצאתי אנשים שעושים עבודת קודש, נוער נהדר שרק צמא לדעת עוד וללמוד ולהאזין, נוער שנסיבות המקום הסביבה והמשפחה לא נותנים להם את מה שמגיע להם וע”י העמותה הם מקבלים מה שבני נוער אחרים (ואני הייתי בניהם) מקבלים ורואים כמובן מאיליו. במפגשים דיברנו ואנו מדברים על כל מיני נושאים שלא קשורים לרקע של הנערים והנערות, ללימודים או לתחום עניין מסוים.

באתי לשוחח ויצאתי מלומד ומעושר. הרגשתי שהינה אני תורם במעט בתחום שלא נגעתי בו קודם, ומקווה שמוסיף ונותן סיכוי לאלה שצריכים עזרה להגיע יותר רחוק. ללא ספק הדבר גם תורם לי חזרה, בתחושת סיפוק, עניין וריגוש עצמי.

אני מודה ללירון ולעמותה שנתנו לי את ההזדמנות, ואשמח להמשיך במפגשים ככל שיידרש.